סיגמא אשד בע"מ נ' עיריית נס ציונה

החלטה

1. על פי ההבהרה, שהומצאה על ידי ב"כ העוררת בהתאם להחלטתי מיום 19.1.10, ההחלטה שנדרשת מתייחסת לערר מס' 09-07-22268, לגבי בקשת העוררת לבטל את החלטתי מיום 22.9.09, שבה דחיתי את בקשת העוררת להאריך את המועד להגשת הערר. הטעם להחלטתי זו הוא כי דרישת התשלום נמסרה לעוררת ביום 21.5.09, ואילו הבקשה להארכת המועד להגשת הערר, שאליה צורף אף הערר עצמו, הוגשה רק ביום 27.7.09, היינו - למעלה מ-60 יום לאחר המצאת דרישת התשלום.

על פי סעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב - 1962 (להלן: חוק הביוב), יש להגיש את הערר תוך 30 ‏יום ממועד המצאת דרישת התשלום, ויו"ר ועדת הערר מוסמך להאריך מועד זה עוד ב- 30 יום, היינו - עד 60 יום ממועד המצאת דרישת התשלום.

2.ביום 7.10.09 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש העליון ב-רע"א 4990/05 ממן ואח' נ. עיריית הרצליה (להלן: עניין ממן), ובו חזר ביהמ"ש העליון על אשר נאמר רבות בפסיקה: כי המועד של 30 יום להגשת הערר, ואף המועד של 60 יום, שעד אליו מוסמך יו"ר ועדת הערר להאריך את המועד להגשת הערר - הם מועדים קצרים מדי במציאות של היום ויוצרים מגבלה בלתי מידתית לגבי גישתו של הנישום לערכאות, ועל כן ראוי שהמחוקק יאריך מועד זה [כידוע, בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט - 2009; להלן: חוק ההתייעלות) בוטל הפרק השלישי של חוק הביוב שמסדיר את היטל הביוב ואת הקמתה ופעולתה של ועדת הערר, אך לנוכח ההסדרים שבהוראות המעבר שבסעיף 76 לחוק ההתייעלות, ימשיכו ועדות הערר לפעול עוד שנים לא מעטות, כך שהצורך בהארכת המועד שעל פי חוק הביוב עדיין אקטואלי].

עם זאת, פסק ביהמ"ש העליון בעניין ממן, כי כל עוד עומדות בעינן הוראות חוק הביוב בעניין המועד להגשת הערר, אין ליו"ר ועדת הערר סמכות להאריך את המועד להגשתו מעבר ל- 60 יום ממועד המצאת דרישת התשלום.

3.סוגייה נוספת שנדונה בפס"ד ממן היא: האם תקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), התשמ"ג - 1983 (להלן: תקנות הפגרות) חלות גם על עררים לפי חוק הביוב. סוגייה זו נדונה לפני ועדת ערר זו בערר יצחק ליכט נ. המועצה האזורית עמק חפר, שם ניתנה - ברוב דעות - תשובה חיובית על שאלה זו. פסיקה זו נהפכה בערעור מינהלי שהוגש על החלטת ועדת הערר (עמ"נ 163/04), ובו פסק ביהמ"ש לעניינים מינהליים כי תקנות הפגרות אינן חלות על עררי ביוב. פסיקה זו נהפכה בפס"ד ממן, שם נפסק, בהסתמך על סעיף 10 (ג) לחוק הפרשנות, כי יש לראות את תקנות הפגרות כחלות גם לגבי המועד להגשת ערר ביוב, שמוגש לביהמ"ש שבו מכהן השופט שמשמש יו"ר ועדת הערר (ב"כ המשיבה מסתייגת, בסעיף 23 של תגובתה, מהבנה כזאת של הפסיקה בעניין ממן, אך ספק אם הסתייגותה זו עומדת במבחן הפרשנות "התכליתית", לגבי הלכת ממן).

4.בענייננו, 60 הימים ממועד המצאת דרישת התשלום הסתיימו ביום 21.7.09, מועד שחל בפגרת בתי המשפט.

העוררת טוענת כי יש להחיל את הלכת ממן, ולפיה מוארך המועד, שעד אליו ניתן להאריך את מועד הגשת הערר, עד לאחר הפגרה (ליום 1.9.09). כיוון שהעוררת הגישה את הבקשה להארכת המועד, ביחד עם הערר עצמו, ביום 27.7.09 - הרי טרם תמה התקופה שבה מוסמך יו"ר ועדת הערר להאריך את המועד להגשתו, ומטעם זה יש לבטל את החלטתי לדחות את הבקשה להארכת המועד, כיוון שהוגשה לאחר שתמו 60 יום קלנדריים ממועד המצאת דרישת התשלום.

מנגד טוענת המשיבה כי אין להחיל במקרה דנן את הלכת ממן. הטעם לכך הוא כי החלטתי מושא הבקשה ניתנה ביום 22.9.09, ואילו פסה"ד בעניין ממן ניתן ביום 7.10.09. ב"כ המשיבה טוענת כי אין להחיל הלכה חדשה באופן רטרואקטיבי, לגבי תיק סגור, שאינו עוד תלוי ועומד. בכך מסתמכת היא על רע"א 9825/04 סולל בונה בניין ותשתיות נ. עיזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ועל פסיקה נוספת שצויינה בתגובתה. ב"כ המשיבה מציינת כי בעת שניתנה החלטתי, מושא הבקשה, עמדה עדיין בעינה פסיקתו של ביהמ"ש לעניינים מינהליים, בעניין ליכט שצויין לעיל, ולפיה אין תקנות הפגרות חלות לגבי עררי ביוב. ב"כ המשיבה טוענת כי ההחלטה האמורה ניתנה, בעת שהלכה זו עמדה כהלכה מנחה. עם מתן ההחלטה קם ביהמ"ש (יו"ר ועדת הערר) מכסאו, סיים את מלאכתו, ובכך הסתיים התיק ונסגר. בנסיבות אלה אין להחיל, באופן רטרואקטיבי, את הלכת ממן בעניין תקנות הפגרה, וכפועל יוצא - יש לדחות את בקשת העוררת לבטל את ההחלטה האמורה.

בתגובתו לתגובת ב"כ המשיבה טוען ב"כ העוררת כי ניתן להחיל את הלכת ממן, כיוון שאין מדובר בתיק "סגור וגמור": במקביל לבקשת העוררת לבטל את החלטתי מיום 22.9.09, היא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה זו (זאת, ב-עמ"נ 09-11-13132). בהחלטתו של כב' השופט, ד"ר קובי ורדי, מיום 10.12.09, נעתרה בקשתה של העוררת, ונקבע כי הערעור המינהלי שהוגש יידון, אם אדחה את בקשת העוררת לבטל את החלטתי האמורה.

ב"כ העוררת טוען כי בהתאם לכך, החלטתי מושא הבקשה טרם הפכה חלוטה, ועל כן אין לקבל את טענת ב"כ המשיבה בדבר ההחלה הרטרואקטיבית של הלכת ממן על תיק "סגור".

5.לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים, החלטתי לקבל את עמדתו של ב"כ העוררת: משקיבל ביהמ"ש לעניינים מינהליים את בקשתה של העוררת להאריך את המועד להגשת ערעור מינהלי על החלטתי מושא הבקשה, וקבע כי ערעור זה יידון, אם תושאר החלטה זו בעינה, אזי מדובר אמנם על הליך תלוי ועומד, ולא על החלטה חלוטה, שאינה נתונה עוד לערעור. אף ב"כ המשיבה מבחינה בתגובתה (בסעיף 22 סיפא) בין תיק תלוי ועומד, שלגביו ניתן להחיל פסיקה חדשה, לבין תיק שהסתיים ונסגר.

אני מקבלת את טענת ב"כ העוררת כי על פי המפורט לעיל, יש לסווג את ההחלטה מושא הבקשה כעניין "תלוי ועומד", ועל כן יש להחיל בענייננו את הלכת ממן לגבי תחולת תקנות הפגרה.

6.בהתאם לאמור, ותוך יישום הלכת ממן, אני מקבלת את בקשת העוררת ומבטלת את החלטתי שבה דחיתי את הבקשה להארכת המועד להגשת הערר. על פי הלכת ממן, יש לראות את הבקשה להארכת המועד להגשת הערר, כבקשה שהוגשה טרם חלף המועד (ה"משפטי", להבדיל מהמועד הקלנדרי), שעד אליו מוסמך יו"ר ועדת הערר להאריך את המועד. לנוכח המועד הקצר מדי, ממילא, שעל פי חוק הביוב, אני מאריכה את המועד להגשת הערר. כפי שצויין, הערר עצמו הוגש אף הוא ביום 27.7.09, ויש לראותו כערר שהוגש במועד.

7.החלטתי שלא לחייב את המשיבה בהוצאות בגין הבקשה דנן, בהתחשב בכך שהעוררת איחרה את המועד (הקלנדרי) לבקש הארכת מועד להגשת הערר, ובכך שהחלטתי בעניין זה ניתנה טרם מתן פסה"ד בעניין ממן.

8.ב"כ המשיבה תגיש את כתב התשובה לערר תוך 30 יום.

9.נותר עניינו של ערר קודם: מס' 09-06-20536 (להלן: הערר הקודם), אשר ב"כ העוררת ביקש לבטל את החלטתי למחוק אותו (החלטה שניתנה אף היא ביום 22.9.09), וביקש לצרפו אל הערר דנן, כיוון שמדובר באותם מקרקעין ובמחלוקות זהות, לגבי שתי דרישות התשלום.

דרישת התשלום מושא הערר הקודם נמסרה לעוררת ביום 18.3.09, והערר הוגש ביום 25.6.09, למעלה מ-60 יום לאחר המצאת דרישת התשלום. בשל טעות שהתבררה בדיעבד, כפי שיפורט להלן, לא הייתי מודעת לכך, שהעוררת ביקשה להאריך את המועד להגשתו של הערר הקודם. בדיעבד הסתבר כי בקשה זו הוגשה ביום 14.5.09, ונפתח לה תיק נפרד: מס'

09-05-11665 (להלן: תיק הבקשה).

בהחלטתי למחוק את הערר הקודם כתבתי כי לא מצאתי בתיק הערר בקשה להארכת מועד להגשת הערר. רק בדיעבד - על פי ההבהרות שהמציא ב"כ העוררת לאחרונה - הסתברה הטעות: הבקשה להארכת המועד היתה מצוייה בתיק הבקשה, ולא בתיק הערר הקודם, ולא ידעתי שהיא מתייחסת לערר הקודם.